כל מתנדב ושותף באירוע המופלא הזה של Makers for Heroes, יש סיפור או מישהו/י שהביאו אותו עד הלום. אצלי זו שירה-אמונה, שהשתתפה בשנתיים הקודמות ופעלה בין הצוותים, כמרפאה בעיסוק.
כך שמעתי על הפרויקט ולאחר מיון של המנכ"ל (ניב) שובצתי לצוות ההפקה, שעוד אזכיר בהמשך.
הגעתי בשעות הערב של ה- 18 בפברואר, לאירוע ההתנעה של מחזור 2020 במתחם צבעוני, שמח ומאובזר עם הרבה אנרגיות, בקומת הכניסה של אינטל בפתח תקווה.
באירוע זה, נפגשו הצוותים, בדרך כלל, לראשונה עם הגיבורים והגיבורות שלהם, על מנת ללמוד עליהם/ן, על האתגר שלהם/ן ולהגשים להם/ן חלום. אני הסתובבתי בין השולחנות וכה היו חוויותיי:
שבע וחצי לפנות לילה. צוות הילאל.
החבר'ה מכירים בקושי שעה ונראה כאילו הם יחד כבר שבועיים. מה רע? פיצות, בירות ובעיקר הקשבה. הצוות מתעניין בפציעה של הגיבור היקר ולא מתבייש לאתגר אותו.
"תחזיק את הקופסא הזו. תרים את הכוס לגובה", מנסים להבין את שורש האתגר. מתחברים לאדם שמאחורי הפציעה.
בקצה אחר של השולחן יש כבר כמה חברי צוות שמתחילים לרשום רשימות ואפילו לשרטט משהו.
נראה כמו סיפור אהבה שיוביל להצלחה גדולה.
באזור אחר באולם, צוות רועי. על טהרת הגברים.
יש פה כבר חמישה בקבוקי בירה ריקים עד קצה התחתית פלוס שני מגשים שאפילו הקרטון כבר נגוס….
מקשיבים בשקיקה לתיאורי הקושי של רועי.
שעה בתוך ההיכרות וכבר מתקיימים דיונים ערים סביב מתי כואב לו ומתי לא.
החברים נשמעים מנוסים ומעלים רעיונות מרחבי העולם שאולי יתאימו.
רועי עצמו סבלן לכל שאלה ואפילו מדגים למי שמבקש, מה הוא מסוגל לעשות ומה פחות נעים לו.
בתוך כל האידיליה, מתרומם לו ראש הצוות ועושה סדר: "פוקוס פוקוס" – לעבר המטרה.
כבר שמונה בערב ואנחנו עם צוות דורון. פה יותר תכל'ס ופחות אוכל. האתגר עוסק במוצרי איפור.
ממש "אין לתאר", לראות את הגברים בקבוצה דנים בלהט על הפריטים בערכת האיפור כאילו הם אלו שמתפעלים מידי בוקר, איי-ליינר ורימל.
המזל הוא שיש גרעין נשי בקבוצה שנותן את הטון ומכוון את הגברים לשימוש המדויק ולאתגר של גיבורת הצוות מקרית גת.
כבר שמונה ועשרה, מרגיש כמו יממה. בקטע טוב כמובן. צוות עילי.
בשולחן אחד, עילי עצמו משוחח עם חלק מהצוות, על מה היה ומה נהיה ואיך הוא רוצה שדרכו תהיה קלה יותר.
בשולחן הסמוך, כבר עוסקים בפרקטיקה. יש Flip Chart עם רשימות ודיונים ממוקדים בשיפור איכות חייו של הגיבור הצעיר מכורזים.
לא רחוק משם, צוות בן.
בן עצמו נינוח ומחויך, תוך שהוא מאזין להצעות שזורמות מחבריו החדשים (כולה שעה וחצי).
הרצינות על הפנים של יושבי השולחן, יחד עם ההדגמות והניסיונות שהם עושים בעזרת בן, מעידה כי *הקרח כבר נשבר* וזה רק עניין של זמן לא רב, עד שהוא יחזור להטיס רחפן.
אמצע הערב ואנחנו עם צוות הפקאקט….סתם, סתם. צוות *הפקה*!
גם להם מגיע איזכור. לא ככה ? מסתובבים כמלאכי השרת, בין השולחנות ומאחורי הקלעים.
מציעים פיצות, בירות, קנאביס לכל דורש (כמעט לכל דורש). בשקט ובסבלנות.
מציעים אפילו שתייה חמה למי שביקש/ה ומאפשרים לצוותים היקרים לעזור לגיבורים שלהם ושלנו להתמקד בעיקר.
לקראת סיום החלק הזה של הערב…. שמונה וחצי.
צוות סיון. שחקנית כדור שער מדופלמת, מפעילה את הצוות בכדי שיבין בדיוק לאן היא חותרת.
החברים סביבה כבר מחוברים לשאיפות שלה ומתעניינים בעוד זוויות מחיי היום יום שלה,
על מנת למצוא את התשובה האידיאלית שתביא אותה להישגי שיא נוספים בספורט המיוחד שלה.
שמונה וארבעים. סיכום הערב המטורף הזה.
*ניב*, מנכ"ל העמותה, מנסה בהצלחה חלקית, לגרור את הצוותים לאולם המליאה לסגירת החלק הזה של הפרויקט.
בסוף זה קורה ומאות המתנדבים נגררים לאולם, הלומי בירה, פיצות (עם ובלי גלוטן) ובעיקר לא סותמים את הפה, כי הם רוצים להספיק לדסקס עוד משהו על הדבר החשוב הזה שהם עושים יחד.
כמה דקות ארוכות חולפות וכולם ישובים בעיניים בורקות כשסביבם הבלונים ששרדו.
*יהיה לכם מלא זמן לדבר אחר כך* (שזה אנדר-סטייטמנט), מדרבן אותם ניב ופוצח בנאום סיכום.
הערב נחתם בהצגת *60 שניות* (מי יותר, מי פחות) של כל צוות והאתגר של הגיבור שלו. תותחים. מדהים ומרגש.
בהצלחה רבה לצוותים מכאן ועד אוקטובר. נתראה אז!
שלכם, חיים
